ברכת הגומל מברכים אחרי שניצלים מסכנה: יציאה ממחלה קשה, שחרור ממאסר, נסיעה במדבר, ושיוט בים (וכיום נוהגים רבים גם אחרי טיסה). מברכים בנוכחות עשרה אנשים, ובהם שני תלמידי חכמים אם אפשר. הזמן המועדף הוא בעת קריאת התורה לאחר העלייה לתורה, תוך שלושה ימים מההצלה.
המברך אומר בעמידה, בקול רם, בפני עשרה
בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב.
הקהל עונה לאחר הברכה
אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ כָּל טוֹב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוֹב סֶלָה.
ארבעת המקרים על פי הגמרא (ברכות נד) הם "חיים מודים": חולה (שֶׁהָיוּ חוֹלִים וְנִתְרַפְּאוּ), יסורים (שֶׁהָיוּ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצְאוּ), ים (יוֹרְדֵי הַיָּם), מדבר (הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת). בימינו נהוג לברך גם אחרי טיסה בינלאומית, ניתוח, תאונת דרכים שניצלו ממנה, ועוד. סימן: חיים מודים ח - חולה שנתרפא י - יסורים (חבוש שיצא) י - ים (יורדי הים) ם - מדבר (הולכי מדברות) ובימינו: גם אחרי טיסה, ניתוח, או כל הצלה מסכנה אמיתית.
מנהג נשים שצריכות לברך הגומל אישה שיש לה חיוב הגומל (כגון יולדת אחרי לידה, או הצלה מסכנה) מברכת בנוכחות עשרה. יש נוהגות לברך בעזרת נשים בבית הכנסת או בבית בנוכחות עשרה גברים, ויש פוסקים שמברכת בפני בעלה ועוד תשעה מאחורי המחיצה. מנהג אשכנז שהיולדת מברכת בעצמה אחרי לידה תקינה ויש מקלים שבעלה מברך עבורה; מנהג ספרדים ועדות המזרח שהיולדת מברכת בעצמה בנוכחות עשרה אחרי שיצאה לרחוב לראשונה.